החלטה בתיק ת"א 15467-07

החלטה זו הינה בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגשת כתב הגנה לפיו ניתן פסק דין לפינוי וסילוק יד של המבקש מחנות ומחסן הנמצאים ברח' אילת 5, תל אביב, וכן חויב המבקש בחוב כספי בסך 90,387 ש"ח.

המבקש עותר לביטול פסק הדין שניתן כנגדו, הן מחובת הצדק בטענה כי כתב התביעה לא הומצא לו כדין מעולם, וכן עותר הוא לביטול פסק הדין משיקול דעת בית המשפט בטענה כי אינו פולש לנכס, אלא מחזיק בו מזה כ-18 שנה, תחילה שכר את הנכס מחברת נכסי אריאל ומזה כ-8 שנים לאחר שהועבר הניהול לחברת עמידר, המשיך להחזיק בנכס ושילם באמצעות שוברים שנמסרו לו את דמי השכירות.

המבקש טוען כי חברת עמידר טרם חתמה עמו על חוזה שכירות ודוחה את החתימה מסיבות שונות. עוד טוען המבקש כי הינו מחזיק בנכס לכל הפחות במעמד של בר רשות בלתי הדירה. כמו כן, טוען המבקש כי במהלך התקופה בה החזיק בנכס הושקעו על-ידו כספים להשבחת הנכס.

בדיון שהתקיים ביום 22.03.12, הסכים ב"כ המשיבה בנסיבות בהן לא התייצב המבקש לדיון ועל מנת לקדם ההליך, לוותר על חקירת המבקש וב"כ הצדדים הסכימו כי ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין תינתן על סמך כתבי הטענות שהוגשו בתיק וסיכומים קצרים בעל פה.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה בבקשה לביטול פסק הדין בתגובה שהוגשה על-ידי ב"כ המשיבה וסיכומי הצדדים, אני מורה כדלקמן.

המבקש טוען כי כתב התביעה מעולם לא הומצא לו, ועל כן לא הוגש כתב הגנה במועד.

המבקש טוען כי הינו מתגורר ברח' אילת 5 ביפו ולא בכתובת בה בוצעה ההמצאה של כתב התביעה ברח' זרובבל 13 בבת ים, היא הכתובת בה מתגוררת אמו המבוגרת.

פסק הדין בהיעדר הגנה ניתן על סמך המצאה שבוצעה על-ידי שליח המסירה ברח' זרובבל 13       בבת ים לידי אמו של המבקש, אשר סירבה לחתום. לתיק בית המשפט הוגש אישור המסירה וכן תצהיר אימות מטעם שליח המסירה, לפיה ההמצאה בוצעה ביום 15.03.07.

המבקש לא זימן את שליח המסירה לצורך חקירתו על התצהיר בדבר המצאת כתב התביעה, כמתחייב על-פי תקנה 522 לתקנות סדר הדין האזרחי, ועל כן האמור בתצהיר לא נסתר.

יתר על כן, המבקש טוען באופן סתמי בתצהירו כי הינו מתגורר ברח' אילת 5 ביפו תל אביב, ולא בכתובת ברח' זרובבל 13 בבת ים, וזאת בלא שצירף כל אסמכתא כגון תדפיס פרטים ממשרד הפנים המעיד על הכתובת בה התגורר בזמנים הרלוונטיים להמצאה. המבקש אף לא צירף תצהיר מטעם אמו התומך בגרסתו כי לא התגורר יחד עמה נכון למועד המצאת התביעה.

בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את טענתו של המבקש כי כתב התביעה לא הומצא למבקש כדין, בהתאם לתקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיו כתב התביעה הומצא לבן משפחה של המבקש עמו מתגורר המבקש.

אשר על כן, הבקשה לביטול פסק דין מחובת הצדק נדחית.

אשר לבקשה לביטול פסק דין משיקול דעת בית המשפט, אני סבור כי בקשת המבקש אינה מגלה הגנה ולו לכאורה, כפי שיפורט להלן.

המבקש טוען בתצהירו כי אינו פולש והינו מחזיק בנכס כדין מזה כ-18 שנה, שכן שכר אותו תחילה מחברת נכסי אריאל אותה החליפה חברת עמידר.

טענתו של המבקש לעניין שכירת הנכס מחברת נכסי אריאל נטענת באופן כללי, ללא פירוט עובדתי מינימלי, שכן לא צוין המועד המדויק בו שכר לכאורה המבקש את הנכס. אין פירוט של זהות נציג חברת נכסי אריאל אצלה שכר את הנכס, ואף לא צורפה לבקשה כל קבלה המעידה על תשלום דמי שכירות לחברה זו.

יתר על כן, מעיון בסעיפים 8 ו-41 לתצהירו של המבקש, עולה כי מעולם לא נחתם בין חברת נכסי אריאל לבין המבקש הסכם שכירות, כאשר טענתו הינה כי מדובר בהסכם בעל פה, וזאת כאמור בהיעדר פירוט מינימלי לעצם קיומו של ההסכם או תנאיו.

המבקש טוען בבקשתו כי שילם בגין הנכס לחברת עמידר דמי שכירות, ואף שילם מיסי ארנונה כראיה לקיומה של הסכמה של חברת עמידר להשכיר לו את הנכס, ולכל הפחות לעניין מעמדו כבר רשות בעל זכות בלתי הדירה.

אכן לבקשה לביטול פסק דין מצרף המבקש שובר תשלום שהוצא על שמו בגין הנכס, שובר שעל פניו אינו נושא חותמת המעידה כי השובר שולם. עצם קיומו של שובר תשלום אין בה כשלעצמה כדי להעיד על קיומה של הסכמה לפיה המבקש יחזיק את הנכס, שכן המדובר בשובר לתשלום עבור חודש פברואר 2011, כאשר התביעה לפינוי נשוא החלטה זו הוגשה עוד בשנת 2007.

המבקש, כאמור, אינו טוען כי נחתם בינו לבין חברת עמידר הסכם שכירות, אלא טוען כלפיה כי הינו מחזיק בנכס בידיעתה ובהסכמתה כבעל רשות בלתי הדירה.